חקירת סמים בינלאומית תופסת כיוון בלתי צפוי, כאשר החוקר השאפתן והנועז, רב פקד יפתח רגב, מגלה קשר סבוך ומטריד בין דוד אמסלם, עבריין מועד, ובין אלקה הראל, אשת חברה צעירה, נשואה ומהוגנת. אמסלם הופך לעד מדינה ואילו אלקה היפה, הרגישה, העוברת תהליך היפומאני, מוצאת עצמה נגררת אל ספסל הנאשמים ונאלצת, כנגד כל הסיכויים, להגן על חייה וכבודה. עו"ד דן שינמן אינו חושש להתעמת עם אחד הנושאים המורכבים והמודחקים ביותר של עולם המשפט והפסיכולוגיה דהיום: הקשר שבין נפש האדם לבין אחריותו הפלילית. בספרו השני מנצל שינמן את ניסיונו בן עשרות השנים כסנגור פלילי להתבוננות מעמיקה בנפתולי הנפש, ופורש בסגנונו הבהיר עלילה מותחת ובה דמויות ססגוניות ומורכבות. זוהי דרמה סוערת ומעוררת מחשבה, הכורכת דילמות אנושיות ומוסריות במציאות המורכבת של ימינו.

מתוך שבחי הביקורת:
"דרמה משפטית צבעונית וסוחפת המעלה שאלה קיומית: עד כמה אנו עצמנו כותבים את סיפור חיינו, והאם יש לנו בכלל שליטה על גורלנו... דן שינמן פורש בפנינו פקעת עלילתית מרתקת העוסקת בשרטוט הגבולות בין רצון חופשי לאובדנו, בין מותר לאסור, בין אמת לשקר, בין גילוי להסתרה, בין משפט לספרות..."
פרופ' נילי כהן הפקולטה למשפטים, רקטור לשעבר של אוניברסיטת תל אביב

"עלילה ססגונית רווית יצרים, קצבית ותוססת. ליבת העלילה דנה בשאלת האחריות במצבים נפשיים חריגים של התקף מאני. הספר סוחף את הקורא אל נבכי סערות הנפש של הגיבורים, אשר דיוקניהם משורטטים ביד אמן של משפטן מבריק ופסיכולוג אינטואיטיבי, ומתגלים מתוך ניסיון חייו עתיר התבונה. הצצתי ונסחפתי..."
פרופ' משה קוטלר, משנה לדיקאן ביה"ס לרפואה, אוניברסיטת תל אביב, ומנהל מרכזים לבריאות הנפש

ציטוט מן המבוא לשלמי התודה המופיעים בסוף הספר "בין הקטבים":
"לפני כשבע שנים התחולל שינוי גדול בחיי, כאשר עברתי באחת מן העמדה הקדמית של סניגור פלילי, בה נמצאתי כארבעים שנה, אל מאחורי הקלעים של מקצועי. עשיתי זאת, כי חשתי רצון, בלתי מתפשר, לשנות את אורח חיי ובעיקר לעסוק בכתיבת סיפורת, בה אתן ביטוי למכלול התובנות והחוויות אשר צברתי.
בעצם עסקתי בסיפורת בכל ימי עבודתי כסנגור, שהרי כל משפט הוא סיפור ודרמה אנושית. מטרתו של כל סניגור היא למצוא את הנרטיב ולהציגו בדרך אמינה ומשכנעת בפני בית המשפט. ואילו עתה, כשאני כותב רומן משפטי, שוב אינני כבול יותר לעובדותיו ולראיותיו של מקרה מסוים. חופשי אני לבנות את הסיפור מתוך נבכי דמיוני ומחשבותיי, בבחינת יצירת יש מאין, והיחיד אשר ישפוט את אמינותו וערכו הוא הקורא, שהינו  השופט שלי בעת הזאת. 
כדי לבצע שינוי כה גדול, הייתי זקוק, כאוויר לנשימה, לתמיכה העצומה בה זכיתי ממשפחתי, חברי ואנשי משרדי."